נקודת מבטו של אוסבורן [שבוע אחרי] שקט מאז שרנאר מת. יש סוגים שונים של "שקט", למדתי להכיר. לפעמים זה בדידות, כמו כל הלילות שהייתי מבלה בעבודה מאוחרת במעבדה, בלי שום חברה מלבד הצפצוף הקבוע של המכונות שלי והרעש מדי פעם של מערכת החימום. ואז יש את הסוג השליו, אווירה של חוסר מילים ידידותי, רגעים חמימים עם יקיריכם כשכולם יודעים שאין שום דבר שצריך להיאמר. וכמובן, השקט שמגיע עם הפחד; עצירת הנשימה המכוונת,