נקודת מבט של ריין: היער מואר הערב בלפידים ונרות. האוויר קריר וצלול, וצלילי מוזיקה וצחוק מהדהדים בהרים. אנחנו חוגגים הערב. אנשים רוקדים, שותים, אוכלים. הלוואי ויכולתי להרגיש את השמחה שלהם, אבל בכנות, אני מחכה לאסון הבא שיכה בנו. אני לא יכולה להירגע. אני לא מצליחה להאמין שהסיוט באמת נגמר. וירן מת. אנשי הזאב המוטנטים אינם עוד, ואיום הציידים חלף. אני יכולה לגדל את ילדיי בשלווה לצד גבר נפלא שאוהב אותם