נקודת מבט של ריין החרדה של אוסבורן שורפת אותי בעוצמתה. אני רוצה לומר לו ששום דבר לא בסדר, שאין לו צורך לדאוג, אבל אני לא יודעת אם זה נכון או לא. הוא חושב שהוא יודע עליי הכל, וזה נכון במובן מסוים: הוא מודע לכל מה שאני מרשה לעצמי להכיר בו במודע. אבל יש דברים אחרים, דברים קבורים, שהייתי רוצה שהוא לעולם לא ילמד. רק כשהוא מתחיל לדבר על משפחה אני מבינה את הבלתי נמנע שהוא יגלה. "תבטיח שאתה לא שונא אותי,"