אוסבורן, נקודת מבט אני נשאר ער עד מאוחר הלילה. הזמן נוטה להיעלם במשרד שלי, לא מושפע מתנועת השמש או מהפרעות של חברה. תשישות כואבת מאחורי העיניים שלי, אבל אני לא יכול להתפנק בה. אני יודע שמנוחה לא תבוא, גם אם אעשה כמיטב יכולתי לתת לה. יש יותר מדי על מה לחשוב. הכל מתחיל להיות הגיוני בצורה הגרועה ביותר. העניין המיוחד של אבי בזאב הזכר – רנאר, אני מזכיר לעצמי, יש לו שם – היה יותר מסתם המוטציות שלו. זה ה