מנקודת מבטה של ריין ארט ואמו עוצרים לביקור וארט מצטרף לתאומים במגרש המשחקים. "הוא שמרטף מצוין," אני אומרת לאמו. "הוא אוהב ילדים. הוא והתאומים חברים מאז שעזבת." "אני רואה," אני אומרת, קצת נבוכה וכואבת. לא רציתי לנטוש את ילדיי, אבל באותה תקופה, זה היה כל מה שיכולתי לעשות. "אף אחד לא חושב עלייך פחות בגלל שעזבת מתי ואיך שעזבת, ריין," אומרת אמו של ארט ומסתכלת על לילי. הן מחליפות חיוכים מסתוריים. "מה שמ