נקודת מבט של ריין הפה שלי מרגיש מוזר. הוא יבש כמו צמר גפן, אבל איכשהו מתוק, כאילו הלשון שלי כוסתה באבקת סוכר. אני רוצה לפתוח את שפתיי, להנשים את זה החוצה, אבל הלסת שלי חלשה. חלשה מדי. אזעקה מהבהבת דרכי. לא. התחושה הנוזלית של העצמות שלי, חוסר היכולת לזוז. לא, לא, לא, לא. אני לא יכולה לחזור לכאן. אני לא יכולה. אלדריק, המעבדות, הגורים שלי, האם כל זה היה איזה תערובת פתטית של המוח הנואש שלי? האם מעולם