מנקודת מבטו של אוסבורן יש כל כך הרבה דברים שלא סיפרתי לה. שלא יכולתי לספר לה. היא כבר הייתה מוצפת ממה שהיא למדה, ואני שונא לראות אותה נסערת, במיוחד בגללי. היא לא אמורה לדאוג לי. אני אמור לנחם ולספק לה, לא להיפך. אני יכול להגיד שהיא מסוגלת לרוך, ואני יודע שאני לא ראוי לזה. אבל כשאני מתחיל ללכת במסדרון, הזיכרונות מסרבים להישאר כבולים. כל צעד שלי, מהיר ונחוש על הלינוליאום, מקרב אותי לחדרים שבהם אבי ה