ריין, נקודת מבט "אח שלך?" אני חוזרת על המילים, לא מבינה. "איך... איך זה ייתכן?" "אח למחצה, אני צריכה לומר. ואפשר בהחלט לקרוא לנו מנוכרים. אף פעם לא חשבתי..." הוא משתתק, מנופף בידו באופן מעורפל לעבר המסך שלפניו. "אבל זו הנוסחה שלו, אין ספק. שופצה פה ושם, אבל עדיין אותה ליבה." "אז..." אני לא מצליחה לתפוס את זה. "החצי האנושי שלו--?" "זה יהיה אבינו." קולו של אוסבורן ספוג טינה. "אף על פי שהייתי עושה כמ