נקודת מבט של ריין אני מתנשפת, רועדת ומוכנה לקרוע לו את הגרון. ואז זה מכה בי: מקהלה של קולות, כולם מדברים בו זמנית. חלקם מבוהלים, רובם כועסים, ומעטים שמחים שהוא מקבל את מה שמגיע לו. אני מביטה סביבי: אף אחד לא מדבר. אני קוראת את המחשבות שלהם. "אמרתי לעצור, או שהלהקה שלי תעצור אותך, ריין. חוסר הכבוד הזה לא יעבור בשקט." "לא אכפת לי," אני אומרת, מתנשפת. אני מביטה סביבי. כולם מבולבלים, לא בטוחים מה לעשו