נקודת מבט של ריין עוד סיוט. הפעם אני קשורה לשולחן מתכת קר, ידיים ורגליים מרוסנות על ידי מהדקי מתכת עבים יותר מהאצבעות שלי. גופי העירום רועד מקור, רעב ופחד. אני רוצה להסתובב, אבל אני לא יכולה. האורות מעליי כל כך בהירים שכל מה שאני יכולה לראות זה מה שלפניי. אני נאבקת לשחרר את זרועותיי לפני שהגברים במסכות יחזרו. אני מנסה להשתחרר לפני שהם יחזירו את המחטים ואת הלהבים ואת הנסיובים. זרועי בוערת מבפנים. ה