עיניו של איתן נפקחו לרווחה, מצמצמות מול אור הבוקר הבהיר שחדר דרך הווילונות. מוחו, מעורפל משינה, רשם לאט את השעה כשמבטו נפל על השעון. 9:15 בבוקר. פאניקה אחזה בו מיד. הוא איחר – באיחור בלתי נתפס – לפגישה עם שותפים עסקיים פוטנציאליים. הם היו אמורים לדון בעסקת מיזוג משתלמת, והחמצת הפגישה הזו עלולה לסכן הכל. בהיסטריה, איתן השליך את השמיכות וקפץ מהמיטה, לבו פועם בחוזקה. הוא היה אמור להיות במשרד עד 8:30.