גבריאל צעד לאורך המדרכה מחוץ למסעדה היוקרתית שבה סיים זה עתה פגישת לקוח, הטלפון צמוד לאוזנו, ומבט זועף עמוק חרוט על פניו. שמש אחר הצהריים המאוחרת הטילה צללים ארוכים על הרחוב ההומה, והשתקפה בשעון היקר שלו כשנופף בתסכול. הקול בקצה השני היה קטוע, קר, ובהחלט לא מה שהוא רצה לשמוע. אחיזתו של גבריאל בטלפון התהדקה, המילים משותפו העסקי הדהדו במוחו. "מה זאת אומרת יש עיכוב?" הוא נבח, צועד במהירות לעבר מכונית