רייצ'ל נכנסה בשקט, אוחזת בחבילה הקטנה והשברירית בזרועותיה בעדינות כזו שנשימתה של סופי נעתקה בגרונה. לרגע קצר, סופי תהתה אם היא עדיין חולמת. אבל כשהיא התמקמה במיטת בית החולים, המציאות של נשימותיה הקטנות והשלוות של התינוקת שלה הגיעה לאוזניה, ומעגנת אותה בתחושת הכרת תודה עמוקה. "תראי מי סוף סוף מוכנה לפגוש אותך," אמרה רייצ'ל, קולה רך כשהורידה את התינוקת לזרועותיה של סופי. "הקטנה שלך חיכתה." סופי לקחה