אוליביה ישבה ליד שולחנה, אצבעותיה הקלידו בחוסר מנוחה על העץ המלוטש. בכל פעם שהיא שיחזרה את מילותיה המתריסות של סופי, פרץ חדש של כעס עלה ואיים להתפרץ. "איזו חוצפה," חשבה, כשהיא מהדקת את לסתותיה. סופי ורייצ'ל השפילו אותה בפומבי, והיא לא תיתן לזה לעבור בלי תגובה. דפיקה על דלת משרדה קטעה את מחשבותיה, ועוזרתה, ונסה, נכנסה, כשהיא מחזיקה ערימה של דוחות. היא ניגשה לשולחנה של אוליביה בזהירות, כשהיא חשה במת