גבריאל הידק את לסתו כשליווה את אמו במסדרון, מנסה לייצב את קולו גם כשתסכול בער מתחת לעורו. "אמא," אמר, тоנו שלו היה מתוח, "באמת הזמנת אותי לשבת כאן ולבזבז את הזמן שלי על... על זה—" "אל תקרא לה ככה," מייבל קטעה אותו במבט מזהיר, קולה נמוך אך תקיף. "גבריאל, אני לא יודעת מה קרה ביניכם. ולמען האמת, זה לא משנה כרגע. מה שזה לא היה, אתה צריך לסלוח לה—למעני." גרושתו של גבריאל, ששמרה על מבטה ברצפה, סוף סוף ה