מייבל צעדה בחדרה, מילותיו של גבריאל מהדהדות במוחה בעוצמה מטלטלת. ידיה, שבדרך כלל היו כה יציבות, רעדו כששלחה יד לטלפון. היא גללה מטה עד שמצאה את המספר של ליליאן, ובנשימה עמוקה לחצה על כפתור החיוג. הטלפון בקושי צלצל פעמיים לפני שקולה של ליליאן ענה, נמוך וחלקלק. "מא," אמרה, נימה של להוטות בקולה. "קיוויתי שתתקשרי." מייבל לא טרחה בנימוסים. "יש לנו בעיה, ליליאן," אמרה, נאבקת לשמור על קולה יציב. "גבריאל