רייצ'ל השתרעה על משענת הספה, וכל תנוחתה שידרה תסכול כבד ועייף. היא הציצה לעבר חברתה הטובה סופי, והגירוי הלוהט בעיניה היה כמעט מוחשי. "אני אומרת לך, סופי," היא אמרה, קולה חד עם תסכול בקושי עצור, "אני לא מבינה את זה. רמזתי, צחקתי מהבדיחות הצולעות שלו, בעצם עשיתי הכל חוץ מלשים שלט חוצות שאומר, 'ליאם, צא איתי כבר!' והוא עדיין לא עשה צעד." רייצ'ל נאנחה אנחת תסכול טהורה, והניפה את ידיה באוויר. "בקצב הזה