רייצ'ל בקושי הספיקה לתרגם נשימה כצלצול הפעמון חתך את ההמולה הנעימה של שיחה בסלון שלה. היא חלקה מבט מהיר ונרגש עם סופי, שנתנה לה הנהון מעודד, ואז הלכה לפתוח את הדלת. ליאם עמד שם, נינוח אך מקסים ללא מאמץ, חיוך חם משך את שפתיו. "היי," הוא אמר, קולו נמוך ומרגיע. "היי גם לך," רייצ'ל ענתה, ליבה פועם קצת יותר מהר ממה שהייתה מודה. היא נסוגה כדי לתת לו להיכנס, מרגישה את מבטה הסקרני של סופי עליה מהספה. ברגע