אצבעותיה של אדורה ריחפו מעל מסך הטלפון שלה כשישבה במכוניתה, צופה בכניסה למלון שבו דניס חיכה. היא לא סיפרה לנלי שהיא מגיעה, אפילו לא הסבירה לאן היא נוסעת הלילה. זה הרגיש לא נכון - כל חלק מזה - אבל הנה היא, העצבים שלה מתפוררים כשהיא חשבה על השיחה שמחכה לה למעלה. היא לקחה נשימה מייצבת, ואילצה את עצמה לצאת מהמכונית וללכת לכיוון הכניסה למלון. הנסיעה מעלה לחדר הרגישה אינסופית, השתקפותה במראה של המעלית ה