נעלי העקב של אוליביה נקשו בחדות על רצפת המשרד המצוחצחת כשהתקרבה לדלת של לילי, ידה רעדה קלות כשהיא הושיטה אותה אל הידית. היא היססה, שואפת אוויר עמוק. היא ידעה לשם מה באה לכאן, ולראשונה, ביטחונה התערער. אבל היא התקדמה הלאה, מסובבת את הידית ונכנסת לחדר. לילי לא הרימה את מבטה. היא שמרה את מבטה נעוץ במסך שלפניה, אצבעותיה הקלידו במהירות על המקלדת כאילו אוליביה לא בדיוק נכנסה. המתח בחדר היה מוחשי, עבה מס