הוא אפילו לא ידע את שמה באותו לילה, רק את התחושה המשכרת של להיות איתה. האשמה הרודפת על מה שהיא סיפרה לו אחר כך – היא הייתה אמורה להתחתן עם מישהו אחר למחרת. הדבר היחיד שהוא זכר בבירור היה זה. לא את הפנים שלה, אפילו לא את שמה, רק את הפרט המנפץ הזה. החלק הגרוע ביותר? לא הייתה לו דרך למצוא אותה. בכל פעם שניסה לדמיין את פניה, זה היה כמו לאחוז בעשן. דפיקה בדלת החזירה אותו להווה. הוא לא ענה, אבל הדלת נפת