סופי עמדה מחוץ למשרד של אוליביה, אגרופיה קפוצים לצידיה, לחישות העוזרות של אוליביה סובבות סביבה כנחיל צרעות זועמות. מבטיהן החשדניים חדרו דרך שריון הנחישות שלה, אך היא סירבה למעוד. היום לא עסק בהן; הוא עסק בעימות עם האישה שפירקה את חייה, לבנה אחר לבנה. היא נשמה נשימה עמוקה, מתחזקת את עצמה מפני גל הרגשות שאיים להציף אותה. בפרץ של נחישות, היא פתחה את הדלת וצעדה לתוך המשרד, כל שריר בגופה מתוח בציפייה.