סופי הרגישה בדופק שלה עולה כשראתה את ליאם בקצה הלובי, מבטו נעוץ בה בתערובת של הפתעה ו-האם זה היה הקלה? "נו, נו," היא קראה בחיוך זחוח מתורגל, בתקווה שקולה לא יסגיר את הפרפרים בבטנה. "אתה עוקב אחרי עכשיו? כי אני מתחילה לחשוב שיש לבניין הזה רוח רפאים עקשנית מאוד." לחייו של ליאם האדימו בוורוד עדין, והוא שפשף את עורפו - מחווה שהיא החלה לזהות כסימן שלו כשהוא עצבני. עיניו, בגוון לוז בולט, נעו הצידה לפני