מוחה סחרחר כשהיא עיבדה את מה שקרה זה עתה. ההתרגשות שהרגישה הבוקר, התקווה, הכל התפורר, והוחלף בגל חונק של השפלה ויאוש. היא תכננה הכל לקראת זה - הכינה את עצמה נפשית, הדפה כל שמץ של ספק - רק כדי להידחות בלי הסבר. סופי נאבקה בתחושת הצריבה מאחורי עיניה, אחזה בתיקה בחוזקה ונשמה נשימה רועדת. התינוק שגדל בתוכה ראוי ליותר. היא ראויה ליותר. אבל הנה היא, אפילו לא רגל בדלת, וכבר הודחה החוצה. כשמעדה החוצה מהבנ