לבה של אדורה צנח לגרונה כשצפתה בו מתקרב, חליפתו הכהה תפורה ללא רבב, צעדיו הבטוחים שלחו צמרמורת במורד עמוד השדרה שלה. הוא סרק את החדר בקצרה לפני שעיניו נחו עליה. ניצוץ של משהו חלף במבטו – סקרנות, אולי, או חשד – אך הוא נעלם מהר כפי שהופיע. הוא ניגש, מושך את הכיסא שמייק פינה רגעים ספורים קודם לכן. "אדורה," אמר גבריאל בנימוס, קולו העמוק חתך את המתח שעדיין ריחף באוויר. "אני רואה שהגעת מוקדם." גבריאל ני