אוליביה סובבה את המפתח בשקט, פתחה את הדלת לאט לאט, בתקווה שאיתן כבר נרדם. אך כשנכנסה פנימה, קיבלה אותה מבט קר ויציב של בעלה, ידיו שלובות, נשען על הקיר ליד הכניסה. היא יכלה לראות שהוא חיכה. קולו של איתן היה נמוך ועוקצני, חותך את השקט. "כמעט חצות, אוליביה. איזו אמא אחראית חוזרת הביתה בשעה כזו, כשהבן שלה ישן בחדר הסמוך?" היא הניחה את תיקה על השולחן הצדדי, לא מוטרדת. "אמרתי לך, הייתה לי פגישה מאוחרת."