רייצ'ל עמדה בלובי הנוצץ של בניין המשרדים רב הקומות של רונלד, רצפות השיש המלוטשות וקירות הזכוכית המתנשאים הסתובבו סביבה, תזכורת לא מזמינה לעולם הקודר שאליו עמדה להיכנס. לבה הלם בחזה כמו ציפור כלואה הנואשת לחופש. עם כל צעד שעשתה לעבר פקידת הקבלה, כפות ידיה גדלו לחות, חלקלקות מחרדה. "אני צריכה לראות את רונלד," אמרה, ואילצה את קולה להישאר יציב למרות הרעד שאיים לבגוד בה. פקידת הקבלה הרימה את מבטה, הבעת