אור הבוקר חדר דרך חלונות בית הקפה כשסופי ניגשה לדלפק, לבה הולם בתערובת של ציפייה וחשש. היא ראתה את גברת הארט מאחורי הדלפק, מרוכזת כהרגלה, פניה הנוקשות בדרך כלל התרככו לרגע נדיר של נינוחות. סופי נשמה נשימה עמוקה, והרגישה את כובד המעטפה בידה. הגיע הזמן. היא הציצה סביבה, סופגת את המראה המוכר: הניחוח העשיר של קפה טחון טרי, הזמזום החמים של מכונת האספרסו, והצחוק המפוזר של עמיתיה לעבודה מאחור. היא בילתה