איתן צעד הלוך ושוב בסלון המואר בעמעום, סבלנותו פוקעת כשהוא מביט בשעון. השעה הייתה אחרי חצות. דלת הכניסה נפתחה בחריקה, והוא הסתובב בחדות, עיניו מצטמצמות כשאיוליביה נכנסה, עדיין בבגדי העבודה שלה ועקביה מצקצקים על רצפת השיש. היא הביטה בו בחיוך זחוח אדיש. "סוף סוף חזרת הביתה," אמר איתן, בקושי מסתיר את עצבנותו. "אפשר לדעת איפה היית?" אוליביה הרימה גבה והשליכה את הארנק שלה על הספה. "ובכן, יכולתי לספר לך