סופי ישבה על קצה הכיסא, ידיה שלובות בחיקה כשהיא מנסה למנוע מהן לרעוד. היא הרגישה את הלחות בכפות ידיה וקיללה את עצמה בלב על שלא הביאה טישו. מעבר לשולחן, שלושה מראיינים - שני גברים ואישה - דפדפו בקורות החיים שלה, הבעות פניהם בלתי ניתנות לפיענוח. האישה, לבושה בחליפה אפורה חמורה, פתחה בשאלות. "גברת פליקס. האם את אותה סופי פליקס," היא שאלה מבטה נעוץ בה. לבה של סופי החל לפעום בחוזקה מה היא אמורה להגיד?