אדורה צנחה על הספה השחוקה של נלי, כתפיה שמוטות בתסכול. "עברו ימים, נלי. ימים! אפילו לא הודעה מגבריאל. מה הטעם בכל ההצגה הזאת אם הוא סתם הולך להיעלם?" נלי נשענה על השיש במטבח, ידיים שלובות בחוזקה על חזה, מצחה מקומט. "אולי אם היית עושה את החלק שלך כמו שצריך, הוא היה מתקשר. כלומר, כמה קשה זה לגרום לו להישאר בעניין?" לחייה של אדורה הסמיקו. "אה, אז זאת אשמתי עכשיו?" היא ירתה בחזרה, קולה עולה. "אולי אם