סבלנותו של גבריאל פקעה. הוא התקשר לאדורה במשך שעות, ותסכולו גבר עם כל צלצול שלא נענה. הוא צעד הלוך ושוב בחדר העבודה שלו, הטלפון בידו, ממתין לניצוץ של תקווה שאולי סוף סוף תענה. הוא לא ציפה לשתיקתה לאחר שיחתם - האופן שבו ניתקה בפתאומיות, והשאירה אותו תלוי באוויר, סקרן אותו יותר ממה שהיה מוכן להודות. בצד השני של העיר, אדורה נשענה לאחור על הספה שלה, עיניה נעוצות בטלפון המזמזם. נלי, שישבה מולה, קיפלה א