חדר הישיבות רחש ציפייה, המהום שקט של קולות נמוכים ותיפוף אצבעות כשחברי הדירקטוריון דפדפו בניירות, מדי פעם מציצים בשעוניהם. האוויר היה סמיך במתח בזמן שהמתינו לתוצאות ההחלטה הקריטית של היום. המושב בראש השולחן, שבו בדרך כלל יושב המנכ"ל, נותר ריק - תזכורת שקטה לשינוי הסייסמי שעתיד להתרחש. אוליביה ישבה בקצה הרחוק של השולחן, ידיה שלובות בחיקה, מסכה של רוגע על פניה. היא תרגלה את הנשימה, חזרה על המצגת שלה