כשגבריאל ניווט את מכוניתו בתנועת הבוקר המוקדמת, הכאוס סביבו היטשטש להמיית רקע עמומה. מחשבותיו היו במקום אחר, נעוצות באישה שכמעט התנגש בה. פניה הבהבו בזיכרונו – תערובת עזה של כעס ונחישות שתפסה אותו לא מוכן. הוא עדיין יכול היה לראות את האש בעיניה, את האופן שבו נעצה בו מבט מבלי למצמץ. רוב האנשים היו נרתעים; היא עשתה את ההפך, ותקפה אותו בחריפות שהותירה אותו המום לרגע. מי היא חושבת שהיא? קולה הדהד במוח