גבריאל נע בשקט ביתו, הקפה שלו מעלה אדים בידו, כשהוא מתכנן בראשו את יומו. הוא אפילו לא הספיק ללגום את הלגימה הראשונה כשקול קרע את דממת הבוקר כמו פעמון, וגרם לו לקפוא באמצע צעדיו. "גבריאל!" קולה של אמו, מייבל, חם אך סמכותי, הדהד דרך מבואת הכניסה. צליל העקבים המעוצבים שלה הדהד על רצפת השיש בישר על נוכחותה עוד לפני שהספיק להסתובב. בהפתעה, הוא כמעט שפך את הקפה המהביל על חולצתו המגוהצת. הוא הניח את הספל