ידיה של סופיה רעדו כשנעצה מבט במקל הפלסטיק, לא מסוגלת לתפוס במלוא מובן את מה שראו עיניה. חיובי. היא בהריון. גל עצום של רגשות הציף אותה - הלם, פחד, בושה...אך גם ניצוץ של תקווה ויראת כבוד לנוכח החיים הזעירים השורשים בתוכה. איך זה ייתכן? אחרי הטעות הפזיזה והשיכורה שעשתה לפני שבועות ספורים עם אותו זר חסר שם? אותו לילה אחד של תשוקה לוהטת שריסק את חייה לרסיסים? "אוי אלוהים..." המילים הלחשושיות נפלטו משפתיה כשחיבקה את הבדיקה אל ליבה הדופק בחוזקה. "מה אני הולכת לעשות עכשיו?" הטלפון שלה התחיל לצלצל, הצליל הצורם הבהיל אותה מסערת חוסר האמון ההמום. סופיה קפצה, ליבה זינק לגרונה כשנאבקה לבדוק את מספר הטלפון המתקשר. לילי. כמובן. למרות הכל, האישה המניפולטיבית והארסית הזו עדיין הייתה אמורה להיות החברה הכי קרובה שלה בעולם הזה. או לפחות, היא הייתה כזו לפני שפיתתה אותה החוצה וזרזה את תפנית הגורל משנת החיים הזו. סופיה בלעה רוק בכבדות, מייחלת לאצבעותיה הרועדות להיות דוממות כשאשרה את השיחה. "א-אלו?" "נו, נו, אם זו לא הכלה הבורחת בעצמה!" מילותיה החומציות של לילי מיד העמידו את סופיה על המשמר. "סוף סוף הואילה בטובה להפסיק להתחמק מהשיחות שלי, הא?" סופיה נרתעה מהסרקזם החריף שעטף את טון חברתה. "לילי, אני...אני מצטערת, פשוט התמודדתי עם כל כך הרבה מאז...נו, את יודעת..." "אה כן, מאז ששרפת באופן אפי את עתידך הרב-מיליוני על ידי בגידה בנסיך החלומות," לילי קטעה בנחירה בזויה. "שלא לדבר על הורדת הזריקה שלך באימפריית פליקס ישירות לאסלה. מהלך מבריק שם, חברה." דמעות צרבו בעיניה של סופיה כשספגה שוב את צריבת המציאות. היא באמת חבלה בכל הנתיב שנקבע לה מראש באמצעות מעשה חסר היגיון ואנוכי אחד. "את לא צריכה להמשיך לשפשף את זה," היא אמרה בקול קטן ופגוע. "תאמיני לי, אני משלמת את המחיר על הטעות שלי בכל יום..." "ובכן תודה לאל על כך לפחות," לילי ירתה בחזרה בלי שמץ של אהדה. "איתן המסכן ממש לא נמצא בעצמו, את יודעת. הוא סוף סוף היה מוכן להמשיך הלאה ולתת למישהי שבאמת ראויה הזדמנות איתו." בטנה של סופיה צנחה למשמע מילותיה הקהות של חברתה. "מה...מה את מתכוונת בזה? זה אפילו לא חודש עדיין." פרץ צחוק חריף התפוצץ דרך רמקול הטלפון. "מותק, את באמת חיה מתחת לסלע בימים אלה, נכון? למה לעזאזל הוא יטריח את עצמו לחכות יותר זמן כשיש מרעה ירוק הרבה יותר לרוץ אליו?" "לילי, תפסיקי לדבר בחידות ופשוט תגידי לי על מה לעזאזל את מדברת!" סופיה התפוצצה, רגשותיה וההורמונים המרוטים שלה משתלטים עליה. "הוא מאורס למישהי אחרת כבר, זה מה שאני אומרת," לילי הצהירה בבוטות. "ארוסך לשעבר היקר מתחתן שוב בעוד כמה שבועות בלבד. ולעולם לא תנחשי למי..." צינה קפואה שטפה את סופיה כשהמשמעות מאחורי מילותיה חסרות הרחמים של חברתה התבהרה. בטח היא לא התכוונה... "אה כן, זה נכון," לילי קרקרה בהנאה מעוותת. "גברת איתן ואנס העתידית החדשה היא לא אחרת מאחותך החורגת האהובה והמתוקה אוליביה!" הגילוי האכזרי טרק על סופיה כמו אגרוף לבטן, גוזל את הנשימה מריאותיה. אוליביה - אחותה החורגת השנואה והמתכננת שתמיד ביקשה לערער ולחבל בה לאורך חייהן. היא הצליחה לחטוף את איתן ממש מתחת לסופיה שבועות ספורים לאחר ההפרה הבלתי נסלחת שלה. "את...את משקרת..." סופיה צרחה, הכחשה ודמעות כועסות מטשטשות את ראייתה. "אין מצב שהנחש הדו-פרצופי הזה יכול לפתות גבר כמו איתן, לא אחרי כל מה שהיא עשתה!" "תאמיני בזה, יקירתי," לילי קרקרה בניצחון. "החדשות מרוחות בכל המדיה החברתית כשאנחנו מדברות. הנסיך החלומות היקר שלך החליט שאת חדשות ישנות והחליף לדגם חדש יותר." בתחושה שוקעת של פחד, סופיה חטפה את המחשב הנייד שלה ובחום משכה את חשבונות המדיה החברתית שלה. והנה זה, הסיפור הטרגי הנורא מרוח על פני כל אתר: #VanceRebound - איתן להתחתן עם אחותה החורגת של האקסית רק 3 שבועות לאחר ביטול החתונה! נכללה תמונה שגרמה לבטנה של סופיה לרתוח - איתן נראה מותש והרוס לחלוטין, אבל עם זרועו כרוכה בבעלות סביב מותנה של אוליביה כשהיא התכרבלה אליו עם חיוך קטן ושחצני. היא סרקה במהירות את המאמר הנלווה, ליבה צנח עם כל פרט מזעזע: בתוך הכאוס הלוהט מכולם, הרווק המיליארדר איתן ואנס שרד שערוריית בגידה פומבית מלוכלכת, רק כדי להתאושש בחופזה לזרועותיה של אחותה החורגת הסקסית של הארוסה לשעבר שלו סופיה פליקס! אוליביה פליקס לא בזבזה זמן לעבור לפגיעות של ואנס ההרוס... סופיה לא יכלה לקרוא יותר, סוגרת את מכסה המחשב הנייד כשהבחילה התעוררה בתוכה כמו סערה. זה לא יכול להיות אמיתי. הסיוט הגרוע ביותר שלה לא יכול באמת להתפתח ככה. "את רואה את זה עכשיו, נכון?" קולה המגרד של לילי קרקר דרך רמקול הטלפון. "הוא המשיך הלאה ושדרג בצורה מרהיבה, בעוד שאת סתם נואפת אומללה ודחויה שנשארה מאחור באבק כדי שילעגו לה ההמונים. איך נפלו גיבורים, הא סופיה?" זעם לבן-לוהט שטף את ורידיה של סופיה, מטשטש לרגע את יסוריה והשפלתה בעוצמתו. איך מעזה חברתה האומללה כביכול להתענג על חורבנה ככה? "סתמי את הפה המרושע שלך, מכשפה עלובה!" היא התפוצצה, אוחזת בטלפון כל כך חזק שמפרקיה הלבינו. "כל זה באשמתך מלכתחילה! אם לא היית משכרת אותי עד אובדן הכרה באותו לילה ומשליכה אותי על איזה זר אקראי כמו חתיכת בשר..." המילים גוועו על שפתיה כשהזיכרונות מאותו ערב גורלי חזרו במלוא עוצמתם. לילי דוחפת ללא הרף משקה אחרי משקה לידיה, משכרת אותה הרבה מעבר לכל היגיון הגיוני תוך שהיא כמעט דוחפת אותה לזרועותיו של רווק להוט... "אני לא גרמתי לך לבגוד בשיכרות בבעלך לעתיד הנאמן והמסור שלך," לילי השיבה בקרירות, בוז מטפטף מכל הברה. "זה היה הכל עליך ועל חוסר היכולת שלך לשמור את התחתונים שלך עליך. תהיי אחראית על השטויות שלך פעם אחת, זונה פתטית." זעם לוהט צרב את ורידיה של סופיה למשמע העלבון הוולגרי. לפני שהספיקה לעצור את עצמה, היא השליכה ארס חומצי בחזרה אל האישה המרושעת בקצה השני של הקו. "את יכולה לקחת את המשחק המזויף והקדוש שלך ולהכניס אותו ישר לתחת שלך, יא זונת זהב!" היא ירקה, כמעט רועדת מזעם. "כל זה היה חלק מתוכנית האב המעוותת שלך מההתחלה, לא? רצית להרוס לחלוטין את חיי מתוך הקינאה העמוקה שלך, ועכשיו סוף סוף הצלחת! ובכן אני מקווה שתוכלי לישון כמו תינוק בלילה בידיעה איזו כלבה מגעילה באמת את!" הקו השתתק למשך מספר רגעים, נשימותיהן המחוספסות של שתי הנשים מילאו את החלל. לבסוף, קולה של לילי החליק החוצה בטון רגוע קטלני. "אני מבטיחה שתתחרטי שדיברת אליי ככה, סופיה. את יכולה לקחת את החרא הזה לבנק." "אני לא מצטערת על שום דבר לעזאזל חוץ מזה שלא ניתקתי את התחת השקרנית והמתכננת שלך מחיי מוקדם יותר!" סופיה צעקה בחזרה, רוק זועם עף משפתיה. "סיימנו, לילי! לצמיתות הפעם, יא מ-" הקו התנתק בפתאומיות בלחיצה חריפה, והשאיר את סופיה אוחזת בטלפון אל ליבה הפועם כשהשפלה וזעם הציפו את חושותיה. איך הכל יכול היה להשתבש כל כך לחלוטין, כל כך הרסנית בטווח של שבועות ספורים בלבד? היא איבדה את כל עתידה שנקבע מראש - את האימפריה העסקית, את הכבוד של משפחתה, את ירושתה. ובסופו של דבר, אולי הכי הרסני, היא איבדה את אהבת חייה איתן. הכל בגלל החלטה מטופשת ואנוכית אחת שהתקבלה בגלל החלטה מטופשת ואנוכית אחת ברגע שיכור של פזיזות מוחלטת. טעות אחת שריסקה לחלוטין את חייה לרסיסים. ידה של סופיה נסחפה באופן אינסטינקטיבי לנוח על בטנה שעדיין שטוחה, עוטפת את החיים הזעירים הצומחים בתוכה. התינוק שהרתה במהלך אותו מפגש מצער ולוהט עם זר מוחלט. הילד הזה הוא כל מה שנשאר לה להיאחז בו עכשיו. תזכורת קבועה לטעות השיפוט הקולוסאלית שהביאה הרס מוחלט לרסק סביבה. למרות נסיבות התפיסה שלו, היא ידעה שהיא תאהב את התינוק הזה בלהט ותשפוך כל גרם מעצמה כדי לתת לו את החיים היציבים והאוהבים שהיא מעולם לא חוותה. "אני כל כך מצטערת, קטנה שלי," היא לחשה בקול עבה חרטה. "אמא שלך באמת עשתה בלגן אפוקליפטי מהכל. אבל אני מבטיחה לך, מהיום והלאה, אני אבלה כל שנייה כדי לפצות אותך. לתת לך את כל הטיפול, המסירות והאהבה הבלתי מותנית שילד יכול לרצות..."