סופי איזנה מגש עמוס כוסות קפה, מתמרנת במומחיות בין השולחנות הצפופים בבית הקפה. המקום רחש פעילות, ולסופי בקושי היה רגע לנשום, שלא לדבר על לחשוב על האיש המוזר והביישן שהתמהמה בבית הקפה מדי בוקר בשבוע האחרון. הוא תמיד ישב בשולחן הפינתי ליד החלון, מציץ לכיוונה כשחשבה שהיא לא מסתכלת. היא לא יכלה להתעלם מהעובדה שהוא נראה צופה בה, גם אם הוא הוריד את מבטו ברגע שהמבטים שלהם נפגשו.
היא הניחה קפוצ'ינו מול לק
















