ציפורני הציפורן של אדורה חפרו סהרונים לתוך כפות ידיה כשמכונית המרצדס של גבריאל נהמה לרחוב שלה. פנסי הרחוב הצהובים-נתרן סרקו את הפרופיל שלו בגלים קצביים, והאירו את הקימור העדין של חיוכו, סוג החיוך שגרם לחזה שלה לכאוב מאשמה. הבושם שלו - משהו יקר ואדמתי - מילא את החלל הסגור, והתערבב עם עור הפנים הגמיש של המכונית. "כמעט שם", מלמל גבריאל, עיניו הכהות מרצדות אל פניה. יד אחת נחה על ההגה, בעוד שהשנייה היי