משרדו של רונלד היה שקט אך עמוס מתח, מהסוג שיכול להפוך מילים לכלי נשק חדים. הוא ישב ליד שולחנו, ושעון הסבא העתיק בפינה תיקתק את השניות בדיוק מכני, כל צליל שפשף את עצביו המרוטים של רונלד. כתפיו, שבדרך כלל היו ישרות בביטחון של אדם שבנה אימפריה, היו כעת שפופות קדימה כאילו נושאות משקל בלתי נראה. זוויות פיו התהדקו, והעמיקו את הקווים ששנים של קרבות בחדרי ישיבות חרטו על פניו. תיק כוח האדם של פיליפ היה פתו