אור נרות רך השתקף בעיניו של גבריאל כשצפה באדורה מעבר לשולחן, פניה שלווים אך מהורהרים. הוא הושיט יד, הניח את ידו על ידה, חש את חום עורה. המסעדה המה סביבם בשקט, אבל לגבריאל זה הרגיש כאילו הם נמצאים בעולם פרטי משלהם. אדורה היססה, הביטה באצבעותיהם השלובות. "גבריאל... אני לא יכולה שלא לתהות אם אנחנו עושים את הדבר הנכון." חיוכו של גבריאל דעך, והוחלף במבט של דאגה עדינה. "למה את מתכוונת?" שאל בשקט, והתקרב