הוא חזר, מושיט לי סווטשירט שחור כל כך גדול, שאני יכולה ללבוש אותו לארוחת ערב עם חגורה ועקבים ולהיות לבושה היטב. אני לוקחת אותו ממנו ולוחצת אותו לחזה שלי כמו שמיכת ביטחון. המגבת עדיין מונחת סביב הראש והכתפיים שלי. אני עדיין רועדת מקור. אני מרגישה מגוחכת לחלוטין. "איידן?" "כן, קיילה?" "אני ממש מצטערת על זה. אני מבטיחה שאני לא מקרה אבוד ענק. אני רק קצת אחת." במבט רציני מאוד, הוא מלטף קווצת שיער רטוב