אני מהנהנת בהכרת תודה, ואז קמה ועוקבת אחריה מהשולחן, מרגישה את מבטו של איידן על גבי כשאני הולכת. ברגע שאנחנו בתוך השירותים והדלת נסגרת אחרינו, אני נשענת על הכיור, מכסה את פני בידיי ונושפת בכוח. דב מניחה יד על כתפי. "אל תייסרי את עצמך על כך. הוא מבין." אני מורידה את ידיי ומסתכלת עליה בחוסר אונים. "מבין מה? שאני אידיוטית?" עיניה החומות של דב טובות לב כמו שאר אישיותה. היא מחייכת בעדינות ואומרת, "מותק