חור אדום קטן מופיע במרכז מצחו. דם ונתחי מוח משפריצים על החלון שמאחוריו. הוא נופל לאחור, עיניו פקוחות ופיו רפוי. הוא קורס על הספה, שוכב דומם ושקט, בוהה בחוסר ראייה בתקרה כשכתם כהה זוחל על פני הכרית הבז' שמתחת לראשו. בשמי הלילה שמעלינו, זיקוקים מתפוצצים למניפות צבעים בקול פיצוח ובום. הצעקה שלי היא יצור חי. יצור של אימה, חוסר אמון ושברון לב, המטפס במעלה גרוני. אני עפה על פני המרחק בינינו כשהצעקה הזו