24 יום שבת. הגשם ירד בהתמדה יומם ולילה השבוע, נחלש לטפטוף רק כדי לצבור כוח ולחבוט באדמה הספוגה שוב. אני יושבת במשרד שלי עם המכתב של דנטה בידי, בוהה מהחלון אל אחר הצהריים האפרורי. הסאונד הוא אפור ברזל עכור, מימיו חסרי מנוחה, מוקצפים לפסגות לבנות על ידי רוחות חזקות. הבית נושף מדי פעם אנחה נוגה, אך מלבד זאת שקט. כך היה מאז השיחה שלי עם פיונה ביום שני שעבר. שקט מצמרר, כאילו הוא עוצר את נשימתו. הוא לא