"שניהם." עיניו מתכהות, וקולו נחלש. "אבל תוציאי את ה'לא' ואת ה'זה'." אני צריכה לחשוב על זה לרגע. כשאני מבינה מה הוא רוצה שאומר, לחיי בוערות. אבל אני נותנת לו את מה שהוא רוצה. בלי הסתייגות ובלי חרטה, כמו שהוא צריך את זה. בוהה בעיניו, פניי חמות וליבי דופק בחוזקה, אני לוחשת, "אני אוהבת אותך אדוני." הוא מרטיב את שפתיו. נשימתו נעשית לא סדירה. כבד וחם מעליי, הוא מרגיש כמו העוגן שישמור עליי יציבה והנמל שי