אני סוטרת לעצמי על העיניים וגונחת. "די, קיילה! זה לא רוח רפאים! עכשיו צאי החוצה ותמצאי את אמא שלו!" הקול שלי חודר קצת מבעד לפאניקה שלי, מספיק כדי להמריץ אותי לפעולה. אני מיישרת את הכתפיים, נושמת עמוק וחוזרת לחלון. הילד הבלונדיני הקטן עומד במרחק מטרים ספורים, מסתכל ישר עלי. אנחנו בוהים זה בזה דרך הזכוכית. הלב שלי מרגיש כאילו הוא עומד לפרוץ את כלוב הצלעות שלי. הוא דופק כל כך מהר, שאני לא מצליחה לנשו