אני מתעוררת באור אפור ועמום של בוקר בזרועותיו של איידן. ראשי מונח על חזהו. ליבו פועם בקצב איטי ויציב מתחת לאוזני. שתי ידיו הגדולות והכבדות כרוכות סביב גופי, מחזיקות אותי חזק, אפילו בשנתו. אני לוקחת רגע להתמצא במציאות החדשה הזו שבה אני מתעוררת על מזרון על הרצפה עם גבר שגר מעל בר ויש לו יותר קעקועים על החזה לבדו ממה שיש לכל שאר האנשים שאני מכירה ביחד, ומחליטה כמעט מיד שאני אוהבת את זה. אותו, הכוונה.