למחרת בבוקר, אני מתעוררת לצליל אזעקה צורם. מבולבלת, אני מזנקת במיטה ומביטה סביבי בפאניקה. אור יום אפור מסתנן דרך הסדקים בוילונות. החלוק שלי נמצא במקומו, תלוי על משענת הכיסא. נראה ששום דבר בחדר לא יצא מכלל שליטה, מלבד הצרחה קורעת האוזניים של אזעקת האבטחה. בבהלה, אני נופלת מהמיטה. אני פוגעת ברצפה בחבטה, אבל מזדרזת לקום על רגלי, אדרנלין בוער בעורקיי. מישהו פרץ לבית. פאק פאק פאק הו פאק קדוש מישהו פרץ