כשאני פוקחת את עיניי, שום דבר לא נראה אותו הדבר. הקירות צבועים בצבע אחר. השטיח הוחלף בעץ. הרהיטים זרים, כמו גם האנשים בתמונות הממוסגרות על הקירות. הבית שונה מאוד מכפי שהיה כשגרתי בו. שונה אבל מוכר, כמו פניו של חבר שלא ראית שנים רבות. מעולם לא שמתי לב לשינויים קודם לכן, אבל התריסים הוסרו מעיניי עכשיו. הראייה שלי סוף סוף צלולה. הסערה בחוץ חדלה מלגעוש. הכל דומם. מעבר לחלונות הסלון, שחר מפזר אור מנצנץ