הוא מנשק את קודקוד ראשי. אחר כך אנחנו עומדים שם בשקט נינוח, זרועותינו כרוכות זו סביב זו, ומקשיבים לבריזה המשחקת בין העצים. קול צחוק של ילדים רחוקים נישא אלינו מעל פני המים. איידן שואל ברכות, "אי פעם רצית ילדים?" הדופק שלי משתולל. ידי מתחילות לרעוד. אני עוצמת את עיניי, קוברת את פני בחזהו ולוחשת, "כן." יש שינוי קל באנרגיה שלו. מתח חדש זוחל אל זרועותיו. "זה היה דבר לא נכון להגיד?" אני מנענעת בראשי. "